|
לא הייתי תלמיד שקדן בביה"ס בלשון המעטה, אבל אחד מבין הדברים המעטים שנחרטו בזיכרוני הוא שם של סיפור שלמדנו באחד משעורי הספרות בכיתה...השד יודע איזו. אני כן זוכר את המורה (שוב, השד זוכר את שמה) שואלת לפני קריאת הסיפור מי יכול לנחש מיהו אותו גיבור שעל שמו נקרא הסיפור. אז מי מביניכם שהכותרת הנ"ל לא מזכירה לו דבר (בגלל עניין של גיל, נוכחות בשעורים או סתם הסתיידות הזיכרון) מדובר בסיפור "מסע הערב של יתיר".
אתם שואלים את עצמכם, טוב מה הוא רוצה מאיתנו עכשיו? מה הוא מבלבל את המוח? אז אני אגיד לכם! זאת הקדמה לאחת מרכיבות האופניים היותר מהנות, מוצלחות ומדהימות שהייתה לי בזמן האחרון בפרט ובכלל בארץ.
ביום שבת ה - 01\20 יצאנו קבוצה קטנה של רוכבים לרכיבה באזור הנגב. יובל גולן שותפי לארגון טיולי האופניים בכלל וטיול זה בפרט, קרא לרכיבה בשם "סובב הר עמשא".
הרכיבה החלה בשעה מוקדמת וקרירה מהישוב להבים כשפנינו לכוון ערד.
את הדרך לערד אני מכיר היטב, אך, אך ורק מבעד לשמשת המכונית. זו פעם ראשונה שאני רוכב באזור מיוחד זה על אופניי. מיד אם התחלה, לאחר כק"מ של רכיבה אנחנו מתחילים לטפס כשני ק"מ בכביש החוצה את יער להב ובסיום העלייה נחשפת לנגד עינינו יריעה רחבה של נוף הנגב המזרחי על גבעותיו הצחיחות, ישובי הבדווים המטולאים, שדות מרעה וגידולים חקלאיים.
כל פעם שמזדמן לי לרכוב במקום שלא רכבתי לפני כן, אוחזת בי התרגשות קלה מלווה בציפייה. ההרגשה והתגובה שיוצרים אצלי הישובים הבדווים על בתיהם הרעועים והמטולאים מראה ילדיהם, עדריהם ושאר חיות משקם: חמורים, גמלים, כלבים - רזים ומפחידים (במיוחד כשנמצאים על האופניים), היא שאני חלק מהם והם חלק ממני, שאנחנו וכל הסובב אותנו אחד הם (אני לא מתכוון לרצון של הכלב שרודף אחרינו ...). או אפשר לומר במילים אחרות שלחוות מקום ונוף בצורה בלתי אמצעית (ללא מחיצות) היא שונה, מרשימה וחזקה הרבה יותר (אני נזכר בפעם אחת לפניי הרבה שנים, שרובכם עדיין לא התוודע לעולם המופלא של רכיבת אופניים, טיילתי עם חברתי הקנדית במשך שבועיים על אופניים בהריי הרוקי שבקנדה. באחת מעיירות הבוקרים עצרנו להתרעננות בגלידרייה מאד מפורסמת, זמן קצר לאחר מכן, נעצר לידנו זוג, בחור ובחורה, על אופנוע הרלי דיוידסון גדול ורועש, שניהם לבושים בבגדי עור שחורים צמודים ומבהיקים - לרגע דמתי את עצמי כניצב במערבון מודרני, ואז הבחור פונה לעברנו בחיוך של הזדהות ואומר: ""open transportation hey?".
אנחנו חולפים על פני קבוצת נערים בדווים שמנופפים לנו לשלום בפנים מחויכות, באופן ספונטני בלי שום עקבות (אין אותה מחווה מובנת בעיני מאליה אולי בשל קיבעון מחשבתי ופערים בלתי ניתנים למדידה שקיימים בינינו) אנו משיבים באהלן .
אנו ממשיכים מזרחה לכוון צומת תל ערד, מתפסים על הגבעות שבדרך באיטיות או ביתר איטיות...חולפים על פני עדר כבשים ושתי רועות צעירות ומיכל פלג, הצלמת היקרה שהצטרפה אלינו ומלווה את הרכיבה, מנהלת איתנו ועם הילדים הבדווים רומן דרך העדשה*.
בצומת תל ערד, פנינו שמאלה לכוון קיבוץ הר עמשא (על שם ההר שלפנינו) אנחנו לא רואים את פסגתו בשל מזג אויר ערפילי, אך מרגישים היטב בצינה ככל שמתקדמים במעלה ההר.
לאחר טיפוס לא קל, אנו על הפסגה בפאתי יער (איזה יער ילדים?ניחשתם נכון,יער יתיר!) בגובה 890 מ'-שיא הגובה. (זוכרים את יתיר מההקדמה?למי שאינו יודע, בסיפור מדובר על כפר בשם יתיר) עצרנו להתרעננות קצרה של קפה, "ברים", ג'לים והכי טעים: עוגיות שוקולד, עוגיות חמאה ועוגיות שומשום של דניאלה**.
אנו מכוונים את אופנינו לכוון מערב וחזרה, בירידה all the way down דרך יער יתיר (יובל אומר שזה היער הגדול בארץ). למרות שעברנו על המסלול במפה לפני כן ויובל נסע בוא עם רכב לפני הטיול, מצאנו את עצמנו חוצים מחסום צה"לי גדול וחולפים על פניי שלט המורה על באר שבע אך באותה הזדמנות גם על ישובי הר חברון. אני תוהה אם טעינו, אך יובל מנסה להרגיע אותי, לא ביתר הצלחה שזאת הדרך. המשכנו מערבה על כביש חדש לחלוטין, ברקע הרי חברון וישובים ערבים מרוחקים, מצידי הכביש ודיות עמוקים ושקט...אני שוב תוהה, הפעם על השקט, האם אין זה אלא שקט מדומה, מסתיר תנועה תת קרקעית גועשת. בצומת הבא אנו עוצרים לצמצם פערים בתחנת אוטובוס שוממת שמעליה מתנוסס שלט: מועצה אזורית הר חברון. אנחנו מבקשים ממיכל תמונה למזכרת, מארץ "זרה" ועוד בקשה, שבמידה והיא מפרסמת את התמונה שרק לא תשכח לטשטש את פנינו (מחשש לגינוי).
הנה אנחנו שוב חוצים מחסום צהלי בדרכינו חזרה לעבר הקו הירוק, קרבים לצומת שוקת וסיום הרכיבה.
זהו, הגענו חזרה ללהבים, מנשנשים עוד עוגייה לפני שנפרדים ומספיקים להגיע הביתה בטרם גשם.
מסלול הרכיבה: להבים דרך צומת שוקת עד צומת תל ערד (כביש מס.31) שמאלה להר עמשא, שמאלה עד צומת T, ימינה לכביש 3178 ,שמאלה לכביש 317 עד צומת שמעה, שמאלה לכביש מס. 60 עד צומת שוקת וימינה לכביש 31 חזרה ללהבים.
אורך המסלול כ-90 ק"מ. |
.jpg)
